הון אנושי (הופיע בגלובס)

with-girl.JPG

זה הסיפור על יהודית פולגר שהבטחתי אותו לפני כמה שבועות והוא מופיע רק עכשיו – פשוט הפרסום שלו במגזין סוף השבוע של גלובס התעכב בגלל עניינים טכניים. הסיפור מתרכז בשני האספקטים הציבוריים המפורסמים יותר בסיפורן של יהודית ואחיותיה. האפשרות לגדל ילדים גאונים והאפשרות של אישה להשתוות להישגי גברים בשחמט.

אני רוצה להוסיף כמה מלים על האספקט שהכי מעניין אותי בסיפור פולגר:

שתי הסבתות של יהודית פולגר ניצלו ממחנה ההשמדה באושוויץ. שני הסבים שלה ניצלו ממחנות העבודה של הצבא ההונגרי, שהשתמש בכוח עבודה יהודי לא חמוש תחת אש בניסיונו האבוד לסייע לגרמנים לבלום את הסובייטים. חלק עצום מקרבנות יהדות הונגריה ניספה במחנות הללו.

עשרים ומשהו שנים אחר כך מחליטים לאסלו פולגר ואשתו קלרה לפרוץ מחיי העוני בו הם חיים בהונגריה הקומוניסטית. המהלך שהם עושים בחינוך ילדותיהם הוא יוצא דופן. לקוראים מודרנים הוא בוודאי יהיה שנוי במחלוקת – מה שאני משער שיעלה בדיון. אבל בצד כל אלו משפחת פולגר עושה משהו מאד יהודי מסורתי: היא משקיעה את כל משאביה המועטים ביכולת האינטלקטואלית של ילדיה. וכך בתוך דור אחד, משפחה יהודית שעברה כל גזירה בעולם, מתאוששת ומגיעה לחיים של רווחה כלכלית והישגים אנושיים יוצאי דופן. בעיני זו התגלמות הביטוי הון אנושי.

***

ולסיפור:

שלוש אחיות בשנות השלושים לחייהן לבושות בהידור ושמרנות. סביבן מספר זאטוטים מתרוצצים, וכמה תינוקות בעריסה. הצחוקים מתגלגלים ונשיקות נרגשות על שתי הלחיים. תמונה יהודית די מוכרת: המשפחה מתכנסת מפינות שונות של העולם בלובי של מלון פאר ביום ראשון אחר הצהריים. כל כך טבעי שקצת קשה לדמיין שהנשים הללו משקפות את אחד הסיפורים יוצאי הדופן בהיסטוריה של הספורט. ושהצעירה מביניהן היא לא פחות ממהפכנית – אדם משמעותי ביותר בניפוץ חסמים וסטריאוטיפים.

וזו האגדה לבית פולגר: לסלו פולגר הוא מתמטיקאי יהודי-הונגרי, יליד 1946 ובן לניצולת מחנה ההשמדה באושוויץ'. בשנות העשרים לחייו, עוד לפני שהיה נשוי כתב ספר בשם "לגדל גאונים". הטענה שלו הייתה שגאונות היא לא תוצר של הגנטיקה אלא רק של הסביבה. הוא הזמין נשים להוכיח את ההנחה שלו. כך הכיר את קלרה, שהייתה מורה באזור שהוא מובלעת הונגרית באוקראינה. תקופה מסויימת התכתבו כשהם מחליפים דעות בעיקר על פדגוגיה. ואז הם התחתנו.

שלוש בנות נולדו להם ושלושתן הוכיחו את עניין הגאונות. הגדולה שושה (סוזן) הייתה אלופת בודפשט לגילאי 11 כשהייתה בת 4. אחר כך הייתה אלופת העולם לנשים בשחמט. השניה סופי הייתה מדורגת שישית בדרוג העולמי לנשים. הצעירה יהודית הייתה טובה יותר. והיא עתידה להוכיח דבר חשוב יותר מטיפוח מצויינות.

אחד הצעדים החינוכיים של פולגר היה לא לשלוח את ילדותיו לבית הספר אלא ללמד אותן בבית. תכנית לימודים כללית, עם דגש לשפות זרות והרבה שחמט. אגב, הוא עצמו לא ידע שפות זרות מלבד אספרנטו והיה שחקן שחמט בינוני שבבינוניים. ממש כפי שטען שלכל ילד בריא בחדר הלידה יש פוטנציאל להיות גאון, פולגר טען שהפיגור של נשים בענפים אינטלקטואליים הוא חברתי בלבד. הוא סירב לכן שהאחיות ישתתפו בתחרויות לנשים בלבד. ורצה שיהודית תהיה האישה הראשונה לזכות באליפות השחמט העולמית לשני המינים.

את האליפות הזו יהודית פולגר עדיין לא השיגה. אולי תשיג ואולי לא, אבל היא הוכיחה את ההנחה מעל לכל ספק. עד יהודית פולגר שום אישה לא דורגה בין 100 הראשונים בעולם בשחמט. אחותה הגדולה הייתה האישה הראשונה לזכות בזכות בתאר רב-אמן בזכות הישגיה. עד אליה שום אישה לא הגיעה להישגים הנחוצים ואת התואר רב אמן נתנו מתוך כבוד רק לאלופות העולם של הנשים.

יהודית כבר הגיעה למקום השמיני בעולם. היא האישה היחידה לנצח אלוף עולם. היא גם ניצחה את גארי קספרוב, אותו מקובל להגדיר כשחמטאי הגדול אי פעם. יהודית פולגר, כיום אישה יהודיה עם מאפייני אורח חיים בורגני בבודפשט, אם לשניים ונשואה לווטרינר, הוכיחה כמה עמוק הוא דיכוי נשים גם בחוגים אינטלקטואלים. ואם אישה מקבלת את הרקע האינטלקטואלי הנכון, היא יכולה להצליח בתחום שהוא גם אחד מפסגות הכשרים השכליים וגם תחרותי באופן קיצוני.

*

ארבע השעות הבאות הן הזדמנות לצופה שהוא בסך הכל עם כישורים אינטלקטואלים של עיתונאי ספורט לראות בעיניים את המושג המופשט הנקרא "גאונות". המקום הוא אולם ארועים האבסבורגי מסוף המאה התשע-עשרה והאחיות משחקות נגד יותר מ-100 יריבים. בעוד שושה וסופי מקבלות תפריט מעט קל יותר של יריבים, יהודית משחקת מול שחקנים עם דרוג של כ-2000-2100 נקודות מד כושר. כלומר שחקני תחרויות רציניים. כאלו שלא משאירים אפילו לחובב מצויין הרבה סיכוי.

האירוע הזה הוא לא משהו יוצא דופן, כבר נערכו ארועים גדולים ממנו בהרבה של שחמטאי בודד נגד רבים, אבל הוא מדהים בתצורתו הפיזית. משחק שחמט ברמה הזו נמשך לרוב בין כ-30 ל-60 מסעים. לכל אחד מיריביה היו כארבע שעות של חשיבה למסעים הללו – בדומה למסגרת הזמן של שחמט ברמות הגבוהות. במשך ארבע שעות ביצע יהודית פולגר בין 1,500 ל-2000 מסעי שחמט ברמה תחרותית חזקה מאד. מעבר לזה, המסעים הללו הם בהקשר של 30-40 משחקים שונים. זו לא גאונות ביצירתיות. זו לא גאונות בתוצאה עצמה וסביר להניח שאף אחד מהמשחקים הוא לא אחד מהמשחקים הקלאסיים ששיחקה יהודית פולגר בחייה. זו גאונות בעוצמת ביצועי המוח. במוח שלה יש CPU טיפה שונה מלרוב האנשים.

הערת אגב, שאלתי אותה מדוע היא לא שותה קולה או משקאות אנרגיה במהלך ארבע השעות הללו. היא ענתה שבאופן כללי היא שותה רק מים.

*

מפתה להשתמש בביטוי "יכולת בלתי אנושית". אבל שיחה עם יהודית פולגר היא שיחה עם מישהו אנושי מאד. כשבנה הבכור, בן שלוש, על הידיים, אני שואל אותה אם מישהו מילדיה או מהילדים של אחיותיה יקבל חינוך דומה לזה שקיבלו בילדותן.

"לא. אם מישהו מהילדים ירצה לשחק שחמט כמובן שזה ישמח אותנו אבל הם יבחרו את דרכם "

למה?

"תקופה אחרת. היינו משפחה ענייה מאד. זה היה הסיכוי שלנו בחיים".

השחמט או יכולות שכליות בכלל?

"זו הייתה סביבה של הכשרה אינטלקטואלית מוגברת, עם התמחות ספציפית בשחמט". קצת מוזר לשמוע אדם מתאר בצורה מרוחקת משהו את ילדותו.

מדוע את טובה מאחיותיך? אולי למרות החינוך יש מוכשרים יותר ומוכשרים פחות?

"לא. אין פה כשרון מולד. הייתי הצעירה. הן סללו את הדרך. כשלמדתי שחמט כבר היו לי את אחיותי כיריבות אימון. הן ידעו מה המכשולים. ובגלל שכבר נכנסתי לעולם הזה כשאנחנו מצליחות מאד הבטחון העצמי שלי היה גדול".

אולי הדבר המדהים ביותר באחיות הוא כמה שהן בסופו של דבר נורמליות. לא רק באורח החיים ובמשפחתיות. אפילו בסטריאוטיפים הקלאסיים שלנו על ילדים גדולים וילדים קטנים וילדי סנדוויץ'. אני מדבר עם יונה קוסושווילי, רב אמן ישראלי. גם הוא היה ילד פלא בצעירותו, ובשיאו דורג במקום ה-57 בעולם. היום הוא רופא אורטופד, כרגע מתמחה בקנדה, ונשוי לסופי פולגר. אני שואל אותו אם האחיות דומות כשחמטאיות.

הוא אומר שהן שונות מאד. הגדולה, סוזן, היא שחמטאית יציבה ואחראית. כך למשל מעולם לא הפסידה באולימפיאדת השחמט כשהיא מייצגת את הונגריה ומאוחר יותר את ארצות הברית, שם היא חיה ופעילה מאד בקידום השחמט. כמו ילדה בכורה.

את האמצעית, אשתו סופי, הוא מתאר כשחמטאית עם יותר דמיון וחדוות משחק. היא פרשה כבר משחמט וכיום היא מציירת. בשיאה הייתה שישית בעולם בדרוג הנשים אבל לא הגיעה לדרגת רב אמן. פחות מוכשרת? לא בטוח. ההישג השחמטאי הבולט של סופי הייתה אחת מהבלחות הגדולה הנדירות בתולדות השחמט. כשהייתה בת 14 השתתפה בתחרות רבי אמנים. מתוך תשעה משחקים היא ניצחה שמונה וסיימה אחד בתיקו. זו עדיין התחרות החזקה ביותר של שחמטאי בן עשרה אי פעם.

"ויהודית היא שחמטאי מושלם", אומר קוסשווילי לגבי גיסתו הצעירה, "בעידן הנוכחי בשחמט, עם השימוש במחשבים להכנות, לא ניתן להגיע לרמה שלה אם יש לך חולשות בולטות. מבחינת סגנון היא אוהבת לסבך מאד את המשחק ולהביא אותו למצבים החריפים. אבל יש לה גם את היציבות של אחותה הבוגרת".

דמיון המתבקש הוא שתי הטניסאיות האגדיות למשפחת וויליאמס בארצות הברית. גם הן גודלו מילדות לגדולה ספורטיבית. וונוס וויליאמס עמלה והגיעה למקום הראשון בעולם. אחותה הצעירה סרינה ירשה ממנה בקלות את המקום הראשון בעולם והפכה לאחת הטניסאיות הגדולות אי פעם.

*

event-small.JPG

האחיות הולכות לאולם המשחקים וכרוז התחרות מכריז את שמן. הן מתקבלות בתשואות.

האב פולגר לא היה אדם שנמנע מעימותים. עוד כשהיה אב לבת אחת כמעט הסתבך עם השלטונות כשלא שלח את ילדותיו לבית הספר. ניסוי השחמט נראה מופרך לחלוטין, במיוחד משום שלא היה יותר משחמטאי חובב. אבל בעזרת קשרים וחברותו במפלגה הקומוניסטית הצליח להשיג לכך אישור. בשנות ילדותן של האחיות תואר לאסלו פולגר לעתים כאדם מסוכן שעורך ניסויים פדגוגים בילדיו. אנשים שהכירו אותו מקרוב טענו שאין בכך אמת והילדות גדלות בסביבה תומכת ואוהבת.

אבל ממסד השחמט היה עויין במיוחד. בטאוני שחמט סירבו לעתים לפרסם את המסעים במשחקיהן. במיוחד כעסו בממסד השחמט על סירובן של האחיות לשחק בתחרויות לנשים בלבד.על רקע הסרוב הזה עזב האב את המפלגה בתחילת שנות השמונים ובשלב מסויים הגבילו הרשויות במדינה הקומוניסטית את האפשרויות של משפחת פולגר לצאת לתחרויות מחוץ להונגריה.

הכרוז באולם מזכיר את סלוניקי. הקהל מגביר את התשואות. אני משוחח עם אחד המארגנים על המשמעות של סלוניקי עבור הונגרים.

מסתבר שהמתיחות הזו בין הממסד ההונגרי לפולגריות נמשכה עד 1988. באותה שנה הסכים האב לראשונה שהאחיות תשתתפנה באליפות לנשים. זו הייתה אולימפיאדת השחמט. עד אותה שנה זכתה ברית המועצות בכל האולימפיאדות בהן השתתפה, לנשים ולגברים. בכירי השחמט הרוסי תקפו לא פעם את פולגר ובנותיו. ולא רק בגלל האיום על ההגמוניה. ברית המועצות הייתה מדינה שהתגאתה תמיד בטיפוח נשים למצויינות ולא הייתה מעויינת שהונגרי אקסצנטרי יוכיח כי השיטה הסובייטית דווקא מקבעת נשים בנחיתות. מאמן נבחרת הנשים הסובייטית טען כי הפולגריות ייכשלו והצלחתן בתחרויות מול גברים נובעת מכך שהן "גימיק".

הימים הם אחרים. הונגריה נמצאה עדיין תחת החסות השנואה של הסובייטים. שלוש האחיות פולגר נסעו לסלוניקי והנחילו לסובייטים את ההפסד הראשון שלהם אי פעם באולימפיאדת השחמט. כל האלופות בנבחרת הרוסית היו בנות 28 לפחות. יהודית פולגר, בת 12, השיגה בלוח השני 12 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת ללא הפסד.

*

המשחק הסימולטני קרוב לסיומו. יהודית פולגר הייתה קצת מאוכזבת מכמה הפסדים. בעוד סופי, שצוחקת ומשוחחת עם יריבותיה, היא משחקת בפנים חסרות הבעה כמעט. גם כשהצלמים, וגם בני המשפחה של המתמודדים מולה, מפריעים למאמץ האינטלקטואלי האינטנסיבי בהבזקים בלתי פוסקים של מצלמות.

נותרו עוד שלושה משתתפים. שניים מהם אמריקאים שהגיעו בסיור שחמט מיוחד מארצות הברית. האחרת היא ילדה בת שבע. אביה של הילדה עומד גאה מאחריה. עכשיו כשחלוקת זמן המחשבה קצרה יותר היריבים מתמוטטים במהירות. הילדה מביטה ללוח ולא מוצאת פתרון. היא מרימה את הראש בביישנות כאילו לשאול אם יש עוד מה לעשות. פולגר, תשושה פיזית, מחייכת בפעם הראשונה בארבע שעות. אולי רואה את עצמה לפני שנים. אולי את העתיד שבראה עבור ילדות בשחמט.

hungary.JPG
לא ממש קשור לארוע הזה. אבל הם אוהבים שח בהונגריה

Published in: on יולי 19, 2007 at 8:05 am  Comments (56)