טניס הוא בעיני אחד המבחנים המנטלים הייחודיים בין ענפי הספורט העשירים.
ענפי הספורט הקבוצתיים הם מאבק בין שתי קבוצות. הסיטואציה היא קרב אבל לספורטאי הבודד יש תמיכה מנטלית הנובעת משייכותו לקבוצה. הוא לא חשוף לבדו במערכה. במרבית ענפי הספורט האישיים – כמו אתלטיקה, גולף, סקי, שחייה, החלקה אמנותית, אתלטיקה – הספורטאי נמדד אובייקטיבית – בניקוד, שעון עצר או סרט מדידה – ורק לקראת סיום ההתמודדות אלמנט הדו-קרב נכנס לתמונה עבור הספורטאים הטובים יותר.
טניס הוא מאבק מתמיד בספורטאי אחר. אפשר להיות עשירי בעולם בגולף או שחייה או קפיצות סקי מבלי שהאופי התחרותי שלך יעמוד למבחן. לא כך בטניס. בטניס אתה צריך לשחק מצויין אבל בסוף היום אתה גם צריך להרוג. דודי סלע הוכיח היום במלבורן שיש לו את היכולת הטכנית לשחק נגד טניסאי מעולה. רבים חושבים שסאפין הנוכחי מזכיר ביכולתו את סאפין שזכה בטורנירי גרנד סלאם. סלע הוכיח יותר מזה. הוכיח שהוא יכול להיות דומיננטי ולשלוט במשחק נגד יריב שכזה והוכיח אפילו שהוא יכול לחזור ממצבים קשים מול יריב מעולה.
אבל את הסכין הוא לא הצליח לנעוץ. ולכן המשחק הזה כמעט ולא אומר כלום לגבי הפוטנציאל שלו בעתיד.
הבלוג של רונן דורפן 
ראיתי את המשחק. ברגע שירדו להפסקה הכפויה בסוף המערכה הרביעית, אפשר היה לראות על הפנים של דודי סלע שאין צורך בכלל לחזור למגרש. הוא כבר הפסיד את המשחק.
ברגע ההפסקה הכל היה הפוך. סלע היה באקסטזה, סאפין בקושי עמד על הרגליים ונראה כאילו כבר השלים עם ההפסד, וחייבים להודות שהשופטים נתנו לו כבוד שסלע יכול היה רק לחלום עליו. המצב ממש לא הצדיק את הפסקת המשחק.
ראיתי את המשחק. סלע אמר בראיון שחטף התכווצויות ברגליים בעקבות ההפסקה. אני גם לא חושב שהוא היה רחוק 2 נקודות מנצחון, כי ההגשה היתה של סאפין. לסלע אין סרב חזק, ולא היו לו אסים (אחד מקרי, בסוף). בקיצור – יש לו הרבה על מה לעבוד, והלואי וגאידמק, או מישהוא אחר יקח אותו קדימה – זאת תהיה ההנאה שלנו.