הייתה לי הזכות לצפות מוקדם יותר היום באחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה בפעולה.
למי שלא יודע מי זו יהודית פולגר:
עד יהודית פולגר, שחמטאית יהודיה-הונגריה, לא הייתה שום שחקנית אישה בין 100 הראשונים בעולם בדרוג השחמטאים הכללי. יהודית הגיעה למקום השמיני (היום היא במקום ה-13 בעולם אחרי חופשת לידה שניה). הפער בינה לכל שחמטאית בהיסטוריה גדול בהרבה מהפערים בין מייקל ג'ורדן או טייגר וודס או רוג'ר פדרר ממתחריהם בני דורם או בני הדורות האחרים. יהודית הייתה גם השחקנית הצעירה בהיסטוריה, גבר או אישה, להגיע לדרגת רב אמן. זה קרה כשהייתה בת 15.
שתי אחיותיה של יהודית גם הן שחמטאיות-על והן תוצאה של ניסוי חינוכי מיוחד ושנוי במחלוקת שערך אביהן בילדותן.
*
אכתוב על סיפור האחיות בימים הקרובים, גם ראיינתי בקצרה את יהודית, אבל בינתיים אספר בקצרה במה צפיתי היום.
יהודית שיחקה במלון בבודפשט במשחק סימולטני מול 40 שחקנים במד כושר של סביבות 2100. כלומר שחקנים ברמה של ליגה בכירה או נבחרות אוניברסיטאיות. גם אחיותיה ערכו משחקים סימולטנים באותו אולם אבל מול יריבים חלשים בהרבה. חישבתי עם אחד המארגנים וגילינו שיהודית ביצעה בין 1800 ל-2000 מסעי שחמט ב-4 שעות של הארוע. בערך מסע בכל 6-8 שניות. וכל זה בלוחות שונים. לשם השוואה – ליריביה היו בין שעתיים וחצי לארבע שעות בכדי לבצע 50 מסעים כשהם מתרכזים במשחק אחד בלבד. יהודית ניצחה כ-85 אחוזים מהמשחקים והייתה קצת מאוכזבת מהתוצאה.
אבל הרגע המדהים היה בסיום. כשנותר מתחרה בודד בזירה, יהודית הביאה לעצמה כסא. בתוך כמה דקות ניצחה גם אותו. היא נראתה אדם מותש פיזית. אפשר היה לראות עליה את המחיר הגופני שבמאמץ אינטלקטואלי כל כך קיצוני. מחזה מהמם: מוח וגוף אנושיים במקומות שאדם רגיל כלל לא מודע לקיומם.
הבלוג של רונן דורפן 
וזה מעלה את השאלה המעניינת, עד כמה היא ואחיותיה הן תוצר של סביבה שמרגע היוולדם ייעדה אותם לגדולה בשחמט, ועד כמה הכישרון שלהם (ושל כל שחקן אחר) הוא טבעי. בזמנו כתבתי קטע על הנושא של גאונות מול עבודה קשה ואם תרצה אעלה אותו.
גיל, תן לי יום-יומיים לפרסם את הכתבה, ואני חושב שאז יהיה מעניין להכניס את הטקסט שלך כקישור (בכדי שאנשים יחשפו גם לבלוג שלך!).
במקרה שלהן מדובר באב שגידל אותן בבית בכדי להוכיח שאפשר ליצור גאונים.
באמת אגדית, אף ש-2100 אינה רמה של ליגה בכירה.
אגב, בהמשך לדיון שהתפתח כאן לפני כמה פוסטים, מהו ומה אינו ספורט: שחמט הוא ספורט?
צביקה – האם בליגות בכירות לא משחקים שחקנים של 2100? לדעתי כן. כמובן שמשחקים בקבוצות גם רבי אמנים, אבל אני מתכוון לכך שאלו יכולים להיות שחקני ליגה מהשורה במדינות כמו הונגריה וישראל. אבל אשמח אם תרחיב על כך.
אפרט בשמחה.
אני לא מכיר את הליגה בהונגריה, אבל מד הכושר הממוצע בליגה הלאומית שלנו הוא לפחות 2300. נדמה לי שרק לקבוצה החלשה ביותר השנה, "פורת מתמתיקה" היו שחקנים קבועים שנפלו מ-2200.
בליגות החזקות באמת בעולם, כמו הבונדסליגה הגרמנית, לא נכנסים בדלת בלי תאר אמן בינלאומי לפחות, שזה בדרך כלל 2450.
אבל אלה ליגות חזקות. בארצות הברית, למשל, שהשחמט הוא אחד מענפי הספורט הבודדים שבהם היא ממש חלשה, המספרים ודאי נמוכים יותר.
זכור לי במעומעם שעד סוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים מד הכושר של נשים וגברים היה נפרד כתוצאה מכך שנשים לא השתתפו בתחרויות של גברים ולהיפך. הפולגריות היו הראשונות שהחליטו להשתתף בתחרויות יחד עם גברים ולהימדד במד הכושר באותו אופן שגברים נמדדים. זה עוד היבט של תרומתן של הפולגריות לעולם השחמט, אבל פוגם בהשוואות בינן לבין שחמטאיות אחרות בהיסטוריה.
מחכה בקוצר רוח לכתבה המובטחת.
אולי קצת הקדמה לפניה על שחמט בכלליות, אולי על הדירוג (לא היה לי מושג מה זה נחשב 2100).
נחמד לדעת שקיימים עוד ענפי ספורט (או דמויי ספורט כפי שגיל אמר) חוץ מהכדורגל.
זה מעניין. אני כמובן זוכר ליגה אחרת, מלפני העליה הרוסית, שבה שיחקו בעלי מד כושר נמוך בהרבה. הונגריה חזקה כמובן מאד בשחמט – מעל יהודית מדורג פיטר לקו (אני חושב שישי בעולם). מה שהיה נפלא שם היה הכבוד לשחמט. המשחקים נערכו באולם מרהיב והאהבה של הקהל לשלושת האחיות הייתה מדהימה.
סיפור הגידול שלהן נשמע מעניין במיוחד. אני עוד זוכר שקראתי עליהן במדורי השחמט בעיתונים כשרק החלו להתחרות, אבל אף פעם לא הזכירו חינוך שנוי במחלוקת.
אני בהחלט סקרן גם לקרוא את המאמר של גיל.
אם ענייני דקדוק עדיין רלוונטיים, אז צריך להיות "האהבה של הקהל לשלוש האחיות" (ואם אין לך עניין בתיקונים אז תגיד ואפסיק).
אני רוצה הערות דקדוק וכתיב…
קשה לכתוב כל יום ללא הגהה. אבל… בעיקר לטקסט הראשי ולא לתגובות
לאור… אינני יודע הרבה על שיטת מד כושר. אני יודע ששחקן מתחיל מקבל 1450 נקודות. מי שמגיע לרף 2500 יכול לקבל תאר רב אמן (אם הוא משיג מספר "ציונים" נחוצים – שהם הצלחות בתחרויות גדולות).
השחמטאים הבאמת גדולים בעולם עוברים את רף ה-2700 (למשל יהודית פולגר או בוריס גלפנד הישראלי) כיום יש 18 כאלו. שיא כל הזמנים של קספרוב הוא 2851.
אני פעם הגעתי ל-1600…
השיטה, שפיתח הונגרי בשם אלו, דיברה על דירוג היכולת על פני חמש שנים. התאחדות השחמט העולמית לקחה את הפרמטרים של אלו, אי שם בשנות השבעים, אבל הלכה על היכולת בנקודת זמן מסוימת (בניגוד לתיאוריה של אלו). יש הבדל בין להגיד שמייק פאואל הוא שיאן העולם ברוחק לבין לטעון שהוא טוב יותר מקרל לואיס.
אלו דירג ב78' לפי שיטתו את הגדולים בכל הזמנים והרשימה כללה את חוזה ראול קפבלטנקה (ממוצע של , 2725
מיכאל בוטיבינק ועמנואל לסקר (2720) ומיכאל טל (2700). בובי פישר לא שם כי לא שיחק לאחר שנות השיא שלו לא שיחק.
לכן ההישג הנקודתי של קספרוב, ובוודאי של arry Kasparovהבולגרי וסלין טופולב (2813 שני בהיסטוריה), אלוף העולם לשעבר קרמניק או אנאד, כולם מקדימים את פישר, לא מעלים ולא מורידים.
הישג השיא שלי בשח – ניצחתי את שווידלר, רב אמן ושחקן נבחרת ישראל.
ראשית, שווידלר הוא אמן בינלאומי. לא רב אמן.
שנית,הנטייה כיום היא לחשוב שקספרוב כן היה השחקן החזק בהיסטוריה. לגבי האחרים – קרמניק, טופולב ואננד… הם בודאי לא שייכים לרמה של קספרוב או פישר. למרות שלאור הידע התאורטי שקיים היום לפישר , שהפך לאנטישמי נקלה, לא היה סיכוי מולם.
את ראול קפבלנקה אני מדרג באותו מקום היסטורי כמו יוהאן קרויף. גאונים שהגיחו ממקום חסר מסורת (הולנד בכדורגל לפני קרויף וקובה בשחמט). ולכן גם אם הם נופלים במשהו מפלה, מראדונה, קספרוב או אליוכין ההישג האישי שלהם מדהים יותר.
וזו בדיוק הסיבה להערכה העצומה שלי מיהודית פולגר. אני משתדל לא להשתמש בתואר אגדי יותר מדי. אולי יש שחמטאים מעט טובים ממנה בדור הזה, אבל המחסום שהיא פרצה, כפי שכבר העירו פה, מקנה לה מעמד אגדי – לא פחות.
שווידלר היה רב אמן, לדבריו לפחות הניקוד שלו בשיאו – לפני 20 שנה בערך – היה מעל 2500 נקודות והוא דורג בטופ 50.
בובי פישר – הפך אמנם לתמהוני, קיצוני ואנטישמי – אבל בעיני הוא הגדול מכולם. ככל שאני יודע הוא לא המיר את דתו למרות התבטאויות מצמררות נגד היהודים והיהדות ובין השאר גם לפני כמה שנים בהונגריה אצל משפחת פולגר. חתיכת משחקי שח רצו שם מן הסתם.
האב פולגר ניתק מפישר קשר. מי שנשארה קשורה אליו היא האחות הגדולה שהיא היום אמריקאית ורוצה להבחר לראש האגוד האמריקאי. היא גם זו ששיחקה איתו באופן קבוע.
שווידלר מעולם לא טען להיות רב אמן… אני חושב שהגיע לניקוד המתאים – אבל לרב אמן צריך לצבור שלושה "ציונים" בתחרויות.
הערת אגב ביחס לקפבלנקה וקרויף – זה לא לגמרי מדויק ששניהם הגיעו ממדינות חסרות מסורת בתחום הרלוונטי. כלומר, המדינות הללו היו לכאורה חסרות מסורת אם בוחנים את המישור התחרותי הבינ"ל, אבל לא בכל מה שקשור לעד כמה המשחק פופולרי באותה מדינה. למיטב ידיעתי, כדורגל בהולנד ושחמט בקובה היו מאז ומעולם פופולרים מאד בציבור הרחב (כספורט חובבני), כך שאולי היה זה רק ענין של זמן עד שהפופולריות הזו תוליד הצלחה בינלאומית.
לחוקי – אני חולק עליך. תהליך כמו שאתה מתאר – שפופולריות מביאה לאלופים היה יוצר תהליך אחר. ראשית הייתה נוצרת סביבה של שחקנים סבירים. ומהם היה יוצא לבסוף עילוי. זה קרה במדינות רבות בתחומים שונים. למשל כדורסל בצרפת או ארגנטינה או גרמניה בשנים האחרונות. או טניס בספרד או בשוויץ.
קרויף היה השחקן המקצועני השני בלבד בתולדות הולנד. קפבלנקה בא ממדינה שאפילו רבי אמנים לא הוציאה. קפיצה מטאורית שאין לה קשר לרמה שהייתה לפני כן.
לון, אפילו למאיר שלו יש עורך לשוני.
רונן, אני מסכים לגבי התהליך. מה שניסיתי לומר הוא שקשה לומר על מדינה שבה שח הוא משחק שתראה בכל פינה בכל פארק ציבורי, שהיא נטולת מסורת, גם אם היא נטולת מסורת של הצלחה במישור התחרותי הבינ"ל. אז אני אחדד את מה שכתבתי: כאשר משחקים את המשחק כל כך הרבה אנשים, ההסתברות להופעתו של איזה קרויף או קפבלנקה עולה. אגב,אז גם עולה ההסתברות שלאותו מטאור בודד תהיה השפעה ארוכת טווח על ענף הספורט המדובר באותה מדינה.
אני מבין מדבריך שאתה מכיר מקרוב את קובה. האם זה היה המצב כשקפבלנקה עלה בתחילת המאה שעברה? או אולי קפבלנקה הביא את השחמט לקובה? ואולי היה זה השלטון הפרו סובייטי?
ומה הדירוג של קטש?
קספרוב הוא הגדול מכולם כי הוא החזיק בתואר 20 שנה בערך בתקופה תחרותית ביותר.
קפבלנקה, אם אני לא טועה, היה המומחה הכי גדול לשחמט סימולטני והיה גם מומחה לשח מהיר. האחיות פולגאר אגב, היו משחקות שחמט "עיוור" אחת עם השנייה.
יש בחור מאוקראניה, סרגיי קראקיןף שמחזיק בשיא לרבן אמן הכי צעיר, בגיל 12 ו7 חודשים (מ2002).
לצערנו, שחמט זה ענף ספורט בירידה. פעם הוא היה נחשב כסמל הגאונות. המאבקים בזמן מלחמה הקרה היו מרתקים. היום, עם כל הסיכסוכים של התאחדויות השחמט העולמיות זוהרו הועם. שחקני שחמט כבר לא נחשבים לעילית והם צריכים להיות ממש טובים על מנת להתפרנס מזה.
אני דווקא הפסדתי לשווידלר. הוא שיחק סימולטנית נגד ארבעה אנשים, ביניהם אני כשהוא עם הגב אלינו (כלומר מבלי לראות את הלוח). הפסדנו, ארבעתנו. והוא אמן בינלאומי, לא רב אמן.
לא…תשנה את הכינוי שלך
אוהו, הסתבכתי…"מכיר היטב" זה קצת חזק. ולשאלתך – למיטב ידיעתי התשובות הן לא – לא היה זה קפבלנקה ש"הביא" את השח לאי וכן וכן. כן – תושבי האי חולים על שח באופן מסורתי (אל תבקש תאריכים…), כן – מן הסתם לקפבלנקה תרומה מכרעת לכך (ולרבי אמנים ואלופים נוספים גם כן), וכן – אני מניח שלשלטון הפרו סובייטי גם היה חלק בכך.
גיל ממתי פרנסה זה מדד? להזכירך ואן גוך לא מכר ציור אחד שלו וסבל חרפת רעב, לעומת זאת כולנו מכירים אנשים חסרי יכולת ונחותים בכל פרמטר מהקורא הממוצע של הבלוג הזה שמרוויחים הרבה – אבל הרבה – יותר כסף מאותו קורא ממוצע.
אני זוכר שישבתי לפני שנתיים ב"הרווארד סקוור" סמוך לאחד משחקני השחמט המהיר הקבועים שם (הוא ספציפית יושב שם מ-1982) ותהיתי עד כמה הם טובים והאם יש להם מה להציע ברמה התחרותית הגבוהה.התרשמתי שיש בעבודה שלהם די הרבה כיף- במשך רוב היום הם מביסים סטודנטים נפוחים מחשיבות עצמית…
לדעתיי העניין הגדול בשחמט היה בימי הקרבות בין קרפוב וקורצ'נוי. היה שם הרבה יותר משחמט. הרבה פסיכולוגיה ופוליטיקה.
אח"כ הגיע קספרוב שהיה חזק מידי לאורך זמן רב מידי והעניין בענף ירד.
לעזי, והיית רוצה להיות במקום ואן גוך? אני לא אומר שאנשים צריכים להתעשר משחמט אבל פרנסה סבירה לא תזיק. בניגוד לאמנות שאתה לא חייב להשקיע הרבה כל הזמן, על מנת להיות בטופ של השחמט אתה צריך להתאמן ולהתחרות כל הזמן. זה גוזל זמן והרבה אנרגיות נפשיות. שלא תבין אותי לא נכון, אני חושב שזה מצער שזה ככה, אבל כמה אנשים יכולים לשמור על אורח חיים שחמטאי בלי לעסוק בדברים אחרים?
ההקבלה בין קרויף לקפבלנקה מעניינת מאוד. בהקשר הזה כנראה שגם אלוף העולם החלש יחסית מקס אויבה שייך לרשימה. לא נראה לי שהיו שחקנים חזקים מהולנד לפניו. וגם היום אין הרבה.
רונן, הייתי שמח לקרוא את אבחנתך מה הופך משחק ל"ספורט" ושחקן שח ל"ספורטאי" (להבדיל למשל משחקן דמקה, שבץ נא, או ברידג').
האם כל משחק הדורש יכולת נטו (פיזית ו/או מנטלית ו/או לוגית) ואינו תלוי באלמנטים של מזל (כמו קוביה למשל)יכול לשיטתך להחשב לספורט ?
גיא, הוויכוח לגבי מהו ספורט הינו פילוסופי ומספר התשובות כמספר הנשאלים.
קיים עניין המסורת. תחרויות אשר מבחינה מסורתית נתפשות בציבור הרחב כספורט, ושח-מט נמנה עליהן.
דוגמא למסורת שקופצת לי לראש היא תלבושת הבייסבול – אין ממש צידוק לפיג'מות, אבל זאת מסורת…
גיל, ברור שזה המצב והוא לא רצוי והיה נחמד אם כל אדם היה יכול התפרנס בכבוד מבדבר בו הוא הכי מוכשר או הכי אוהב. והערה קטנה: מי שמתעסק באמנות ברמה גבוהה חייב להיות טוטאלי, ממש כמו בדברים אחרים. זה לא שהוא 'דופק' ציור ונח חצי שנה, זה פשוט לא עובד ככה. חייו של האמן לא קלים מזה של השחמטאי (ואני קרוב יותר לשחמטאי מלאמן).
לכל אלה שתהו, כך מודדים כושר:
http://tinyurl.com/26vvme